צומת,מכונית צופרת, אוטובוס מגיע ברעם
מהדהד,רעש הפדלים של זוג אופניים והצפצוף הקטן של הפעמון. ברקסים של מכונית חורק
ומפלח את האויר, אופנוע עובר ושני הנוסעים שעליו מפטפטים בציוצים קטנים מתחת לכל
הרעש. עוד אופנוע שעוצר רכב כדי לבקש כיוונים, אחד ליד השני הם חוסמים את הכביש ויוצרים
שרשרת של צפירות שממלאה את הרחוב בקול הנוזף שלה.
חריקות, עוד אופניע עם מנוע מקרקר באפקט
דופלר נעלם ולפתע רגע של חסד, שקט.
שלא נמשך הרבה זמן בגלל חלון שנפתח בדפיקה
כואבת ואיש צווח ממנו, כי ברחוב הזה אפשר. עוד צפירה, עוד מכונית, הרכבים נכנסים
לקצב, כל אחד בסולם אחר מהווים את הפראיות של התנועה. שני אוטובוסים משלימים את
קולות הבס המתנשפים של התזמורת הלא מסונכרנת הזו. האוודי פוצחת בסולו של האמא של הנהג
שהעז לעצור באמצע הדרך ולחסום לה את הדרך, ולקינוח סרנדה של אמבולנס שבאמת מאחדת
את היצירה ביחד.
מתישהו הסימפוניה תיפסק אבל בינתיים אני רק שמחה
שהחדר שלי פונה לרחוב הפנימי.
No comments:
Post a Comment